בפני תובענה על סך 99,737 ש"ח.
תובעים 1 ו- 2 הם הבעלים של עסק בשם "פרידמנ'ס קייטרינג", המספק שרותי קייטרינג לאירועים. תובעת 3 היא שפית, מסעדנית ומפיקה קולינרית של אירועים.
נתבע 1 הוא איש עסקים, מנהל ובעל מניות של מספר חברות, ביניהן: מולטי מדיה בע"מ, מולטי מדיה פרסום בע"מ, מולטי מדיה פרסום (1992) בע"מ ומולטי קד"מ בע"מ (להלן -
קבוצת מולטי מדיה).
קבוצת מולטי מדיה ביקשה מהתובעים להפיק אירוע קולינרי עבור טקס השקת מכונית אאודי A8 חדשה, ביום 8.5.05. ואירוע עבור טקס השקת מכונית אאודי A4, ביום 27.4.05. האירועים הופקו והתקיימו, אך התובעים לא קיבלו תמורה עבור עבודתם. יצויין בהקשר זה, שנתבעת 3 שילמה לקבוצת מולטי מדיה את מלוא הסכומים, שהתחייבה לשלם עבור אירועים אלה (תצהירו של מר יהונתן ולד, מנכ"ל נתבעת 3, ונספחיו).
המחאה על סך 35,685 ש"ח, שנמשכה מחשבונה של חב' מולטי מדיה פרסום (1992) בע"מ, לא כובדה מהטעם, ש"החשבון נסגר".
לטענת התובעים, יש לחייב את נתבע 1 באופן אישי בתשלום החוב, הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני החברות ודוקטרינת הרמת המסך.
הנתבע דוחה את טענות התובעים וטוען, שאין מקום לחייבו לשלם באופן אישי את חובות הקבוצה.
דיון
עיינתי בחומר הראיות בתיק, שקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם המפורטים והנרחבים והגעתי למסקנה, שיש לקבל את התובענה במלואה ויש לחייב את נתבע 1 לשלם, באופן אישי, את החוב של קבוצת מולטי מדיה כלפי התובעים.
אין מחלוקת בין הצדדים, שאירועי ההשקה התקיימו וכי התובעים זכאים לתשלום כפי שסוכם.
כמו כן, אין מחלוקת אמיתית, שהתשלום המוסכם לא בוצע במלואו. כפי שהודה הנתבע בחקירתו הנגדית, בתשובות מתחמקות ומפותלות לשאלות בדבר התשלום לתובעים, "...
אני מניח שכן. החב' לא שילמה להם... אני מניח שלא שילמו, אבל אני לא יודע. אם היו משלמים להם הייתי מביא את השיק, אם הוא היה בידי... ברמת הידיעה המוחלטת - לא יודע. ברמת ההנחה - זאת האמת... כנראה שלא הוצאתי שיק לתובעים... אמת. אם השיקים חזרו, אז לא שולמו... אני יודע לומר כי השיקים שנמסרו לתובעים חזרו, לכן אנו נמצאים בבית המשפט... ברור לי שאם נמסר שיק, אז כנראה היה מגיע תשלום עבורו... (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 9 - 30).
השאלה נושא הדיון אם כך היא, האם יש לחייב את נתבע 1, מנהל החברות ובעליהן, באופן אישי, בתשלום החוב לתובעים.
כידוע, ישנה הבחנה בין "הרמת מסך" לבין הטלת אחריות אישית על מנהל חברה בשל פעולותיו ומעשיו (ע"א 407/89
צוק אור בע"מ נ'
קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 694 - 700). בעניינינו, בעל המניות ומנהל קבוצת החברות של מולטימדיה אחד הוא - נתבע 1. לפיכך, נתבע 1 יחוב אישית בתשלום לתובעים בין אם ביצע עוולה כלפי התובעים ובין אם פעל באופן המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות של החברה (או החברות, במקרה דנן).
על פי ההלכה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, ניתן לבצע "הרמת מסך" ולייחס חוב של חברה לבעל מניות או לחייב מנהל תאגיד באחריות אישית, כאשר בעל המניות והמנהל פעלו בחוסר תום לב, ובוודאי כאשר מדובר בתרמית או בהונאה (ע"א 10582/02
בן אבו נ'
דלתות חמדיה בע"מ). כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק, חזר על הלכה זו בפסק דין מאוחר יותר, "
חובת תום הלב מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי... החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב חלה, כידוע, על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים. אין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה. אין היא מוגבלת למי שעשוי להישכר ממנו באופן אישי. היא חלה גם על מי שאיננו אלא שלוחם של אחרים, כגון מנהל הפועל מטעם תאגיד... אף אורגן של תאגיד עשוי להתחייב באחריות אישית בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב.... חובה לפי עקרון תום הלב עשויה להתקיים גם מקום שמתקיימת אחריות בנזיקין..." (ע"א 2792/03
יצהרי נ'
טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ).
כך גם נקבע בע"א 2728/04
צנורות המזרח התיכון בע"מ נ'
יערי, על ידי כבוד המשנה לנשיאה, א' ריבלין: "
לא למותר לציין ... כי יש שבית המשפט יורה על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיוב אישי של בעל מניה לשאת בחוב של החברה, מקום בו השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה היה כרוך, בין השאר, בחוסר תום לב..."
בעניינינו, נתבע 1 נהג בחוסר תום לב כלפי התובעים, אם לא למעלה מכך.
בבעלות הנתבע מספר חברות בעלות שם דומה, שכונו לעיל "קבוצת מולטי מדיה", ולצורך ניהול פעילותו העסקית פתח הנתבע חשבונות בנק רבים בבנק הפועלים, בבנק מזרחי ובבנק דיסקונט. רק בחקירתו הנגדית התברר, כי במהלך שנת 2005 פתח, בעצת רואה החשבון שלו, חשבון נאמנות בבנק דיסקונט, בשם "רוזנברג דוד - נאמנות" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 24 -25).
חשבון הנאמנות לא גולה בכתבי הטענות, לא גולה בהליכים המקדמיים ולא גולה בתצהיר העדות הראשית.
אי גילוי זה מהווה חוסר תום לב בניהול ההליך ומטיל צל כבד על אמינותו ומהימנותו של נתבע 1.
לאור חשיבות העניין הוסכם, שדפי החשבון של חשבון הנאמנות יוגשו תוך 30 ימים מיום הדיון, ולפני הגשת סיכומי התובעים. למרבה הצער, דפי החשבון הוגשו כחודש ימים לאחר הגשת סיכומי התובעים וכארבעה חודשים לאחר מועד הדיון.